המספרים שלא משקרים

כדי להבין את גודל האבידה, צריך קודם כל להסתכל על הנתונים היבשים, אלו שנכנסו הבוקר רשמית לספרי ההיסטוריה:

• מלך השערים של נבחרת ישראל בכל הזמנים: עם למעלה מ-35 שערים במדים הלאומיים, זהבי ניפץ את השיא המיתולוגי של שפיגלר.
• מלך השערים של הכדורגל הישראלי: זהבי עקף את אלון מזרחי ("האווירון") והפך לכובש הגדול ביותר שידעה הליגה והמדינה, כולל שעריו בחו"ל.
• שיא כיבושים לעונה אחת: עונת 2015/16 במכבי ת"א, עם 35 שערים, נותרה רף דמיוני שספק אם ישבר בעשור הקרוב.

התחנות שהפכו לאגדה

הקריירה של זהבי היא סיפור סינדרלה עם טוויסט של רוצח שכיר (על המגרש, כמובן).

הפריצה באדום

הכל התחיל בהפועל תל אביב. שער האליפות הדרמטי בטדי בדקה ה-92 בעונת הקיזוז (2010) והמספרת הבלתי נשכחת בליגת האלופות מול ליון. שם נולד ה"ווינר". הוא הביא דאבל לאדומים, רגע לפני שחצה את הכביש ושינה את ההיסטוריה.

השושלת בצהוב

אחרי אפיזודה קצרה ופצועה בפאלרמו האיטלקית, זהבי חזר למכבי תל אביב ויצר את ההגמוניה הגדולה ביותר שנראתה כאן. שלוש אליפויות רצופות, העפלה לליגת האלופות, ודומיננטיות מוחלטת. זהבי לא רק כבש; הוא הפחיד את היריבות. הדרבים התל-אביביים הפכו להצגה פרטית שלו.

הכסף הגדול וההוכחה באירופה

כשעבר לסין (גוואנגז'ו R&F), זלזלו בו. אמרו שהוא הלך אחרי הכסף. הוא ענה עם תארי "מלך השערים" וסכומים דמיוניים שהכניסו כסף זר למדינה. אבל ההוכחה האמיתית הגיעה ב-PSV איינדהובן. בגיל מבוגר יחסית, זהבי הוכיח שהוא חלוץ טופ-קלאס גם בליגה הולנדית קשה ובמפעלים אירופיים, כשהוא כובש בצרורות מול קבוצות פאר כמו אייאקס וגלטאסראיי.

למה הוא הגדול מכולם?

הוויכוח על "הגדול בכל הזמנים" (GOAT) בכדורגל הישראלי לא יוכרע לעולם, אבל לזהבי יש טיעון מנצח: האופי.

ערן זהבי היה השחקן המקצוען ביותר שדרך על דשא בישראל. הוא לא הסתפק בניצחון; הוא רצה להביס. הוא לא נתן לגיל לעצור אותו, ושינה את התזונה, האימונים והמנטליות שלו כדי להישאר בטופ עד גיל 38.

הוא היה דמות מקטבת. או שאהבת אותו, או ששנאת אותו (במיוחד אם היית בצד האדום של הכביש), אבל אי אפשר היה להתעלם ממנו. הוא לקח נבחרת בינונית על הגב (מי יכול לשכוח את השלושער מול אוסטריה?), הוא רב עם הקהל, זרק את סרט הקפטן, פרש מהנבחרת בגלל חדר במלון – וחזר כמו מלך. הוא היה כוכב רוק בנעלי פקקים.