טראמפ נפל למלכודת האיראנית

פרשנות צבאית | מאת: אורן סויסה

ההתפתחויות האחרונות בזירה האיראנית אינן מדאיגות רק בגלל השאלה האם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אכן יבחר לתקוף, אלא בעיקר משום שנראה כי בטהרן זיהו היטב את נקודת החולשה המרכזית שלו והם פועלים עליה בדיוק מחושב.

האיראנים מבינים שטראמפ פועל רבות מתוך שיקולי תדמית, עוצמה והרתעה פומבית, אך באותה נשימה הוא גם נזהר מאוד מהסתבכות צבאית רחבה שעלולה להפוך למלחמה כוללת במזרח התיכון.

האסטרטגיה האיראנית: מתיחות מבוקרת

זו בדיוק הנקודה שבה טהרן מפעילה לחץ: מתיחות מבוקרת, פרובוקציות מדודות, והצבת אתגרים שמאלצים את וושינגטון לבחור בין תגובה חריפה שעלולה להצית את האזור לבין הבלגה שעלולה להתפרש כחולשה.

לצערי, זו גם הבעיה שישראל מוצאת את עצמה בתוכה. במקום לקרוא נכון את מהלכי האויב וליזום אסטרטגיה ברורה, נדמה כי גם ירושלים נגררת פעם אחר פעם אל תוך לוח המשחק שהכתיב הצד השני.

כאשר מטפסים גבוה מאוד, עם הצהרות תקיפות ועמדות נחרצות, אך ללא מסלול אסטרטגי ברור ליום שאחרי – הנפילה עלולה להיות כואבת במיוחד.

האיום על עורק האנרגיה העולמי

נכון לשעה זו, הדיווחים על תקיפות של שלוש ספינות במיצר הורמוז מחדדים היטב את גודל הסכנה. איראן אינה פועלת רק בזירה ההצהרתית; היא מאותתת שהיא מוכנה לגעת בעורק האנרגיה העולמי וביציבות הכלכלית הבינלאומית. כל פגיעה במרחב הזה היא לא רק מסר ביטחוני אלא גם איום גלובלי ישיר.

במקביל, חיזבאללה ממשיך להתגרות בישראל בגבול הצפון, תוך בחינת גבולות הסבלנות והתגובה הישראלית. עד כה, לא נראית תגובה ממשית – לא מצד ישראל ולא מצד ארצות הברית. השתיקה הזו עלולה להתפרש באזור כחולשה, ובמזרח התיכון חולשה היא הזמנה להסלמה.

סיכום: שעות מכריעות למאזן ההרתעה

השאלה הגדולה כעת היא האם אנו עומדים בפני תפנית חדה – מהלך צבאי משמעותי שישנה את כללי המשחק – או שמא בפני התקפלות צורמת שתשדר לאיראן ולשלוחותיה כי שיטת הלחץ משתלמת.

השעות הקרובות עשויות להיות מכריעות. לא רק עבור טראמפ, לא רק עבור ישראל, אלא עבור כל המזרח התיכון. משום שברגע שבו צד אחד מזהה שהיריב חושש יותר מהסלמה מאשר מהשפלה, כל מאזן ההרתעה מתחיל להתפורר.

```