תקדים מסוכן? צו הרחקה מקסימלי נגד פעיל הימין רמי בן יהודה

בצעד שמעורר תהיות בנוגע לגבולות חופש המחאה והביטוי בישראל, קיבל אתמול בית משפט השלום בתל אביב החלטה דרמטית להרחיק את פעיל הליכוד רמי בן יהודה מהעיתונאית לוסי אהריש ומבני משפחתה. השופט ערן גלברד בחר להשית על בן יהודה את העונש המקסימלי הקבוע בחוק למניעת הטרדה מאיימת – חצי שנה של הרחקה ואיסור יצירת קשר.

ההחלטה מגיעה על רקע פעילות מחאה עיקשת של בן יהודה, שכללה הפגנות ופרסומים נוקבים ברשתות החברתיות נגד אהריש. בעוד שהשופט הגדיר את פעולותיו כ"שיסוי" ופגיעה בפרטיות, תומכיו של הפעיל רואים בכך ניסיון להשתיק ביקורת לגיטימית נגד דמויות ציבוריות המשפיעות על סדר היום. במוקד הדיון עמד אירוע מלפני כחודש, שבו הגיע בן יהודה לסביבת מגוריה של אהריש – פעולה שפורשה על ידי בית המשפט כהסגת גבול, למרות שמדובר במרחב שבו מתקיימות מחאות פוליטיות כדבר שבשגרה.

"חופש הביטוי אינו חופש השיסוי"

בפסק דינו, השתמש השופט במילים חריפות וקבע כי הדרך שבה בחר בן יהודה להביע את עמדותיו אינה לגיטימית. לדבריו, הביקורת לא הופנתה כלפי עמדותיה של אשת התקשורת אלא כלפי אישיותה ומשפחתה, דבר שעלול, לשיטתו, להוביל להסתה בתקופה פוליטית רגישה זו של ערב בחירות.

אלא שקביעה זו מעלה שאלות קשות: היכן עובר הגבול בין "הטרדה" לבין מחאה פוליטית אפקטיבית? בעולם שבו אישי ציבור נהנים מחשיפה תקשורתית נרחבת, יש הטוענים כי עליהם לספוג גם ביקורת חריפה ונוקבת, גם כזו שנעשית מחוץ לאולפנים הממוזגים.

חזית משפטית רחבה

צו ההרחקה הוא רק חלק ממערכה משפטית כוללת שמובילים אהריש ובן זוגה, השחקן צחי הלוי. השניים הגישו נגד בן יהודה תביעת ענק בסך 2.6 מיליון שקלים, בטענה ל"מסע ציד" ופגיעה בפרטיות. תביעות מסוג זה, המכונות לעיתים "תביעות השתקה", עלולות להרתיע פעילים פוליטיים מלהביע את עמדתם מחשש לקריסה כלכלית.

העובדה שבית המשפט בחר דווקא בפרק הזמן הארוך ביותר האפשרי בחוק, מעלה תחושה של "למען ישמעו וייראו". עבור בן יהודה, שכבר הורשע בעבר באירועים אחרים, מדובר במכה נוספת לחופש הפעולה הפוליטי שלו. עבור הציבור, מדובר בתזכורת לכך שבמדינת ישראל של 2026, גם מחאה פוליטית מול אנשי תקשורת יכולה להסתיים בצווי הרחקה ובתביעות מיליונים.