המהלך שגורם לטראמפ לסגת לאחור

מאת: אורן סויסה, פרשן לענייני צבא וביטחון

בשקט כמעט מוחלט, בזמן שעיני העולם נשואות לוושינגטון ולשאלה האם ארצות הברית תבחר לתקוף את איראן — מתרחש מאחורי הקלעים מהלך אסטרטגי דרמטי, כזה שעשוי לשנות את כל מאזן הכוחות באזור.

מי שמובילה את המהלך היא דווקא פקיסטן. אותה מדינה שניסתה בשנים האחרונות להציג חזות דיפלומטית ומאוזנת, פועלת כעת בשקט אך בנחישות לחבר את איראן לעורק הראשי של נתיבי הסחר והאנרגיה הימיים.

המשמעות האסטרטגית

המשמעות ברורה: איראן מקבלת גישה נוחה ובטוחה יותר לנתיבי שיט קריטיים, המאפשרים לה להעביר מכליות דלק, סחורות ומשאבים — תוך חיבור ישיר גם למרחב ההשפעה של סין ורוסיה. במילים פשוטות: איראן כבר אינה מבודדת כפי שמנסים לצייר אותה.

כל מי שעוקב אחרי "ערוצי ההינדוס התודעתי" שומע שוב ושוב על בידוד, לחץ כלכלי וחנק אסטרטגי. בפועל, המציאות מורכבת הרבה יותר — טהרן קונה זמן, משקמת תשתיות, בונה מחדש את יכולותיה, ומתכוננת היטב לסבב הבא.

זמן כמשאב קריטי

נכון לעכשיו, לאיראן נוח עם המצב הקיים. היא אינה ממהרת לעימות ישיר, משום שהזמן פועל דווקא לטובתה. כל יום שחולף ללא מתקפה אמריקנית הוא הישג מבחינתה.

ובוושינגטון? נראה שגם הנשיא דונלד טראמפ מתחיל להבין שהמשוואה השתנתה. האיום הצבאי כבר אינו פשוט כפי שנדמה היה בתחילה, והמחיר של עימות אזורי רחב הפך כבד בהרבה.

הכרזה על ניצחון מול המציאות

ייתכן שטראמפ לא באמת מחפש ניצחון צבאי — אלא הכרזה על ניצחון. כזה שיאפשר לו לסגת לאחור, להציג הישג חד-צדדי, ולסגור את הסבב בלי להיגרר למלחמה שאיש אינו יודע כיצד תסתיים.

הקרב האמיתי, כך נראה, כבר מזמן אינו רק בשדה הקרב — אלא במאבק על הזמן, התודעה והשליטה בנתיבי העולם.

באדיבות tv gram live