מאת: כתב דסק אירופה | 19 בינואר 2026

במשך שנה שלמה, נורה בוסיני לא הייתה עצמה. היא הייתה פעילה נלהבת, משתתפת קבועה בהפגנות סוערות, חברה בקבוצות וואטסאפ סגורות ומאזינה קשובה בחוגי בית של השמאל הקיצוני בצרפת. איש מחבריה החדשים לא ידע שהצעירה בעלת השורשים המרוקאים היא למעשה עיתונאית חוקרת, שמתעדת כל מילה, כל סיסמה וכל איום.

התוצאה של המסע המטלטל הזה היא הספר "האנטישמים החדשים" (Les Nouveaux Antisémites), שהפך לרב-מכר בצרפת ומעורר סערה ציבורית עזה. בוסיני מספקת בו עדות נדירה, בגוף ראשון, מתוך החדרים הסגורים שבהם מתעצבת האנטישמיות המודרנית.

הזהות הבדויה והשבר הנפשי

"זה היה כמעט סכיזופרני", סיפרה בוסיני בריאיון על התקופה בה פעלה תחת כיסוי. הזהות שלה – צרפתייה שאינה יהודייה, בת לאם שנולדה במרוקו – אפשרה לה להשתלב בקלות בארגונים פרו-פלסטיניים רדיקליים ובחוגים של מפלגת השמאל הקיצוני "צרפת הבלתי כנועה" (LFI). שם, החשד כלפיה היה אפסי.

אך הקלות שבה התקבלה הייתה גם המקור לזעזוע שלה. היא נחשפה למה שהיא מכנה "האובססיה": "ראיתי איך הם מתאגדים סביב השנאה לישראל. זה הדבק שמחבר בין קבוצות שונות לחלוטין – אסלאמיסטים, פעילי זכויות אדם כביכול, וסטודנטים מהשמאל. ברגע שמזכירים את המילה 'ציוני', כל המחסומים נופלים".

הממצאים: כש"אנטי-ציונות" מסירה את המסכה

בספרה, בוסיני מפרקת את הטענה הרווחת בצרפת לפיה מדובר בביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל. הממצאים שלה מצביעים על מציאות אחרת לגמרי:

• טשטוש הגבולות: בוסיני תיעדה כיצד בשיחות סגורות, המילה "ציוני" מוחלפת במהירות במילה "יהודי". אין הפרדה בין מדינת ישראל לבין יהודי צרפת.
• הברית האדומה-ירוקה: הספר חושף את שיתוף הפעולה ההדוק בין השמאל הרדיקלי (הצבע האדום) לבין האסלאם הפוליטי (הצבע הירוק). המכנה המשותף אינו דאגה לפלסטינים, אלא שנאה למערב וליהודים כסמל שלו.
• הכשרת האלימות: באספות אליהן חדרה, שמעה בוסיני הצדקות לפעולות טרור, כולל טבח ה-7 באוקטובר, שהוצגו כ"פעולות התנגדות לגיטימיות".

ההקדשה המרגשת ואיומי המוות

המחיר שבוסיני משלמת על חשיפת האמת הוא כבד. מאז פרסום הספר וחשיפת זהותה האמיתית, היא חיה תחת איומים מתמידים על חייה. הרשתות החברתיות מוצפות בהודעות נאצה המכנות אותה "בוגדת" ו"סוכנת ציונית".

מנגד, היא זוכה לחיבוק חם מהקהילה היהודית בצרפת ומגורמים מתונים ברפובליקה, שרואים בה קול אמיץ וצלול. בצעד סמלי ומרגש, בחרה בוסיני להקדיש את ספרה לניצולת שואה עימה יצרה קשר עמוק. "היא הסיבה שעשיתי את זה", אמרה בוסיני. "כדי להראות שההיסטוריה לא רק חוזרת על עצמה, אלא שהיא כבר כאן, בתחפושת חדשה".

סיכום: מראה מול החברה הצרפתית

ספרה של נורה בוסיני הוא יותר מעוד תחקיר עיתונאי; הוא כתב אישום חריף נגד העיוורון של החברה הצרפתית. הוא מוכיח כי האנטישמיות החדשה אינה נחלתם של גלוחי ראש מהימין הקיצוני בלבד, אלא היא פורחת דווקא במקומות שמתיימרים לשאת את דגל הצדק והשוויון.