יום שלישי ברציפות של מחאות נרחבות ברפובליקה האיסלאמית: שביתות מסחר בטהרן, הפגנות סטודנטים סוערות וקריסה חסרת תקדים של המטבע המקומי. בעוד המפגינים דורשים להפסיק לממן את ארגוני הטרור, הנשיא פזשכיאן משדר מצוקה וקורא לדיאלוג. הפתרון של המשטר למהומות: "סגר מזג אוויר".

האדמה באיראן רועדת, והפעם לא מסיבות גיאולוגיות. זהו היום השלישי ברציפות שבו אזרחי איראן יוצאים לרחובות בשורת ערים מרכזיות, במחאה על המצב הכלכלי הקטסטרופלי שפוקד את המדינה. הטריגר לגל הנוכחי: צניחה חופשית של הריאל האיראני, ששבר ביממה האחרונה שיא שלילי חדש מול הדולר.

"משבר שאין כדוגמתו"

לב המחאה הנוכחית הוא הבזאר בטהרן – הלב הפועם של הכלכלה האיראנית וסממן היסטורי ליציבות המשטר. הבוקר (שלישי) נותרו חנויות רבות סגורות, כאשר הסוחרים סירבו לפתוח את עסקיהם. "אנחנו לא יכולים לעשות עסקים", צוטט סוחר שטיחים ותיק בסוכנויות הידיעות. "המחירים משתנים שלוש פעמים ביום. הממשלה איבדה שליטה".

במקביל, באוניברסיטאות בטהרן ובערים נוספות נשמעו קריאות שכבר הפכו לסמל במחאות הכלכליות במדינה, אך הפעם הן מהדהדות בעוצמה רבה יותר על רקע המלחמה האזורית המתמשכת.

"לא עזה ולא לבנון, חי למען איראן! עזבו את פלסטין וחשבו עלינו!"
(קריאות המפגינים באוניברסיטת טהרן)

הנשיא פזשכיאן: "חייבים להקשיב"

בניגוד לתגובות הכוחניות האופייניות למשטר האייתוללות בעבר, נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, בחר בטון מפויס יותר, המעיד אולי על גודל המצוקה של ההנהגה. בהצהרה לתקשורת הממלכתית אמר הנשיא: "יש משבר כלכלי, אי אפשר להתכחש לכך. עלינו להקשיב לדרישות המפגינים, לנהל דיאלוג פתוח ולמצוא פתרונות לבעיות ולא להתעלם מהן".

עם זאת, פרשנים מעריכים כי דבריו של הנשיא הם "מס שפתיים" בלבד, שכן ההחלטות הכלכליות והצבאיות האמיתיות מתקבלות על ידי המנהיג העליון חמינאי ומשמרות המהפכה.

הרקע: כלכלה תחת סנקציות ומלחמה

המשבר הנוכחי מגיע לאחר חודשים של שחיקה מואצת בכלכלה האיראנית. הסנקציות הבינלאומיות, לצד ההוצאות העצומות של טהרן על מימון שלוחיה במזרח התיכון (החות'ים, המיליציות בעיראק ושאריות חמאס וחיזבאללה), רוקנו את הקופה הציבורית. האינפלציה דוהרת, כוח הקנייה של האזרח הפשוט נשחק עד דק, והאמון במערכת השלטונית נמצא בשפל היסטורי.