בניגוד לחיסולים ממוקדים אחרים, ההחלטה לחסל את יחיא סינואר באותו יום רביעי, ה-16 באוקטובר 2024, לא התקבלה במשרדים ממוזגים בקריה ולא התבססה על מודיעין מדויק. "ההחלטה" היחידה הייתה ההתעקשות המבצעית של צה"ל להמשיך ולטהר את מרחב רפיח ותל סולטאן, בית אחר בית, עד לאחרון המחבלים.
שלב 1: "יש אויב בתוכנו"
גדוד 450 (חטיבת ביסלמ"ח), המכשיר את מפקדי הכיתות של צה"ל, קיבל משימה שגרתית לאחר חג הסוכות: המשך טיהור המרחב ומציאת תשתיות. התפנית התרחשה בשעות הבוקר, כשחייל בפלוגה זיהה תנועה חשודה בתוך בית.
המ"פ, סרן חזי, היה ספקן תחילה, אך החליט לסמוך על החוש המבצעי של הלוחם תחת העיקרון: "הקרקע לא משקרת". הכוח נכנס לסריקה וזיהה סימנים שהעידו על נוכחות אנושית טרייה: עקבות בחול, תיק עם נשק צלפים ורימון. הלוחמים הבינו מיד: יש אירוע.
שלב 2: ההיתקלות והפיצול
סביב השעה 15:00, הכוח זיהה שלוש דמויות יוצאות מבית סמוך. אלו היו יחיא סינואר ושני מלווים. הכוח פתח באש, והחוליה התפצלה: שני מחבלים ברחו למבנה אחד, והשלישי – יחיא סינואר – נמלט לבדו למבנה נפרד. טנקים של חטיבה 460 הוזעקו למקום וביצעו ירי פגזים לעבר המבנים.
שלב 3: "רימון!" – הקרב פנים אל פנים
מפקד המחלקה, סגן א', התקרב עם הכוח למבנה אליו נמלט סינואר כדי לסגור מעגל. הכוח זיהה דם על המדרגות. לפתע נשמעה צעקה "רימון!". סינואר, שהיה בקומה השנייה, השליך שני רימונים לעבר הכוח. אחד מהם התפוצץ ופצע לוחם באורח קל-בינוני.
תחת אש כבדה, הלוחמים ביצעו פינוי הירואי של הפצוע לאחור, תוך כדי שהם משיבים אש. "תוך חמש דקות מרגע שהפצוע עלה לטנק, היינו חזרה בתוך הקרב", סיפר אחד הקצינים.
שלב 4: רחפן ה"רפאים" והחיסול הסופי
לאחר שהכוח נסוג לאחור, הוחלט להפעיל רחפן סריקה כדי לא לסכן חיי לוחמים. המצלמה שידרה תמונה שהפכה לאייקונית: דמות רעולת פנים, יושבת על כורסה בתוך ההריסות, פצועה קשה ביד ימין, ומנסה בקושי רב לזרוק מקל עץ לעבר הרחפן.
"בם! אחד אחרי השני", תיאר המ"פ את רגע ירי הפגזים שמוטט את המבנה על סינואר וסיים את חייו. הקשר דיווח: "מחבל מחוסל".
שלב 5: "בוא'נה, הוא דומה לסינואר"
רק למחרת בבוקר, עם אור ראשון, החלו הסריקות. הכוח הגיע לגופת המחבל בבית הבודד. כשהפכו את הגופה וניקו את האבק, הלוחמים נדהמו מהדמיון למנהיג חמאס.
- דרכון מזויף
- כסף מזומן
- סוכריות מנטוס
- כלי נשק
תמונה נשלחה למפקדים הבכירים, ולאחר בדיקה מהירה של השב"כ ואמ"ן, הגיע האישור הסופי. עבור גדוד 450 זו הייתה סגירת מעגל מצמררת: הגדוד שנלחם וספג אבידות קשות ב-7 באוקטובר, הוא זה ששם את ידו, שנה ו-9 ימים לאחר מכן, על האיש שיזם את המלחמה.

