סיכום שנה בקולנוע: 2025 הייתה השנה שבה הקהל אמר "די" ליקומים הקולנועיים (וחזר להתאהב בסיפורים מקוריים)

זהו, אפשר לקפל את השטיח האדום. שנת 2025 או-טו-טו נגמרת, ואם יש מסקנה אחת ברורה מהשנה הזו בבתי הקולנוע, היא זו: אנחנו עייפים.

עייפים מגיבורי על שנלחמים בנבלים גנריים ביקום ה-14, עייפים מרימייקים לסרטים שאהבנו בניינטיז, ועייפים מסרטים שנראים כאילו יוצרו במפעל של AI (למרות שאירונית, הסרט הכי טוב השנה עסק בדיוק בזה).

אחרי המשבר הגדול של 2023-2024, שבו אולמות הקולנוע כמעט הפכו למחסני אמזון, 2025 הייתה שנת הקאמבק של "החוויה הקולנועית". הקהל חזר, אבל הוא חזר בררן יותר, חכם יותר, ודורשני יותר. הוא הצביע ברגליים (ובארנקים הדיגיטליים) בעד מקוריות ונגד הנוסחאות השחוקות.

רגע לפני שאנחנו פותחים שמפניות לסילבסטר 2026, הנה חמשת הסרטים שהגדירו את השנה החולפת, והוכיחו שהמסך הגדול עדיין רלוונטי.

1. סרט השנה: "הניצוץ האחרון" (The Last Spark)

הווייב: "אופנהיימר" פוגש את "היא" (Her), אבל מפחיד יותר.

זה היה אמור להיות עוד סרט מד"ב על בינה מלאכותית שיצאה משליטה. בפועל, זו הייתה דרמה פסיכולוגית שקטה ומצמררת על הרגע המדויק שבו ה-AGI (בינה מלאכותית כללית) השיגה תודעה. בלי פיצוצים, בלי רובוטים עם עיניים אדומות. רק שלושה מדענים בחדר סגור בסיליקון ואלי, שמבינים שהם יצרו משהו שגדול עליהם. הסרט הזה גרם לכולנו להסתכל על הסמארטפון שלנו בחשדנות ביציאה מהאולם, והפך לשיחת הברזייה (הווירטואלית) של השנה.

2. ההפתעה הענקית: "שנת האפס" (Year Zero)

הווייב: הטיקטוק של הטבע.

מי היה מאמין שהלהיט הקופתי השני בגודלו ב-2025 יהיה סרט עצמאי דל תקציב, שצולם כולו בפילם 35 מ"מ, בלי אפקט ממוחשב אחד? "שנת האפס" עוקב אחרי קהילה שמחליטה להתנתק טוטאלית מהטכנולוגיה ולחיות ביער. בעידן שבו כולנו מחוברים לוריד למסכי AR, הסרט הזה היה כמו כוס מים קרים במדבר. הוא היה כל כך יפה ויזואלית, אנשים הלכו לראות אותו בקולנוע רק כדי להיזכר איך נראים צבעים אמיתיים שלא עברו פילטר.

3. חווית הצפייה: "אוקיינוס אירופה" (Ocean of Europa)

הווייב: "אווטאר", אבל כזה שבאמת מרגישים בגוף.

ב-2025, בתי הקולנוע היו צריכים להציע משהו שאי אפשר לקבל בנטפליקס בבית. התשובה הייתה אולמות ה-"Haptic Cinema" (קולנוע מבוסס מגע). "אוקיינוס אירופה", סרט מסע מתחת לשכבת הקרח של הירח של צדק, היה הסרט הראשון שניצל את הטכנולוגיה הזו באמת. כשהצוללת בסרט נתקלה בזרם תת-ימי, כל האולם רעד. כשהם נגעו ביצור ימי זוהר, הרגשתם עקצוץ נעים בקצות האצבעות דרך הכפפות המיוחדות. זה היה פחות "סרט" ויותר מתקן בלונה פארק, וזה היה סולד-אאוט חודשים מראש.

4. הנוסטלגיה המתוחכמת: "הסימס: הסרט" (The Sims)

הווייב: "ברבי" על סטרואידים.

לקח להוליווד 25 שנה, אבל הם סוף סוף עשו את זה. במקום סרט ילדים טיפשי, קיבלנו סאטירה חריפה ומבריקה על תרבות הצריכה ועל הרצון שלנו לשלוט בהכל. הסרט, שבו הדמויות מדברות "סימליש" (עם כתוביות קורעות מצחוק), הפך לתופעה תרבותית. אנשים הגיעו לקולנוע מחופשים לדמויות עם יהלום ירוק מרחף מעל הראש, והמשפט "Sul Sul!" הפך לברכת השלום הרשמית של קיץ 2025.

5. הגאווה הישראלית: "כביש 90"

הווייב: מערבון מודרני בערבה.

אי אפשר לסכם שנה בלי הזווית המקומית. "כביש 90", דרמת מתח מחוספסת שמתרחשת כולה לאורך ים המלח, שברה קופות בישראל וזכתה בפרס הגדול בפסטיבל קאן. הסרט הוכיח שגם בעידן הגלובלי, יש צמא לסיפורים מקומיים, אותנטיים, עם שפה ונוף שאין בשום מקום אחר. בלי אפקטים, רק שחקנים מעולים ושמש ישראלית קופחת.

הפלופ של השנה: "הנוקמים: מלחמת הנצח-נצחים, חלק 4"

זה היה עצוב לראות. אולמות ריקים, ביקורות קטלניות, ותחושה כללית של "מיצינו". ב-2025, הקהל רשמית הודיע שנמאס לו מיקומים קולנועיים שדורשים ממך לראות 30 סדרות טלוויזיה רק כדי להבין את הסרט החדש. הכישלון המהדהד הזה סימן כנראה את סוף עידן גיבורי העל כפי שהכרנו אותו בעשור וחצי האחרונים.

התחזית ל-2026? פחות מסכים ירוקים, יותר תסריטים חכמים, ואולי סוף סוף סרט שבו ה-AI הוא דווקא הבחור הטוב. נתראה באולמות!