יום חמישי הגיע, ואיתו הבקבוקים האדומים. אבל בישראל, תרבות היין סובלת מאי-הבנה אחת גדולה שנובעת מתרגום שגוי. על הרבה בקבוקים כתוב "מומלץ להגיש בטמפרטורת החדר". הבעיה היא שההמלצה הזו נכתבה בטירות בצרפת במאה ה-19.
"טמפרטורת החדר" הקלאסית באירופה היא כ-16 עד 18 מעלות. "טמפרטורת החדר" בדירה ישראלית מחוממת בחורף היא 23-25 מעלות. ההבדל הזה הוא קריטי: כשיין אדום עובר את ה-20 מעלות, האלכוהול שבו מתאדה מהר מדי. זה משתלט על האף, מסתיר את ניחוחות הפרי, וגורם ליין להרגיש "שטוח", כבד וצורב.
למה הקירור עושה קסמים?
כשאתם מורידים את טמפרטורת היין ל-16 מעלות (קריר למגע, אבל לא קר כמו יין לבן), קורים שני דברים:
- האלכוהול נרגע: העוקצנות נעלמת, ואתם יכולים להריח פתאום את הפרי והתבלינים.
- המבנה מתהדק: היין מרגיש רענן יותר ופחות כמו "מרק חם".
ומה לגבי "לנשום"? אל תפתחו את הבקבוק שעה לפני ותשאירו אותו לעמוד. שטח המגע עם האוויר בצוואר הבקבוק הוא מזערי וזה לא עושה כלום. רוצים שהיין ייפתח? מזגו אותו לקראף (או סתם קנקן מים נקי) ונערו בעדינות. החמצן יעשה בזמן קצר את מה ששעתיים של "פתיחה" לא יעשו.
לחיים, וסופ"ש חמים ונעים!