כשראש הממשלה נתניהו הודיע הבוקר על מינויו של האלוף רומן גופמן לראש המוסד הבא, רבים הרימו גבה על הבחירה בקצין "ירוק" לתפקיד של מרגלים. אבל מי שמכיר את גופמן, ואת מה שעבר עליו במלחמת "חרבות ברזל", יודע: מדובר בלוחם שלא מהסס להסתכל לסכנה בעיניים – תכונה קריטית למי שעתיד לעמוד בראש ארגון הביון הישראלי.

06:30 בבוקר: ההחלטה לצאת

בבוקר השבת השחורה, גופמן שימש כמפקד המרכז לאימונים ביבשה (מל"י) בצאלים. עם קבלת הדיווחים הראשונים על ירי רקטי מאסיבי וחדירות מחבלים, גופמן עשה את מה שכל מי ששירת תחתיו ידע שיעשה: הוא לא המתין להערכת מצב מסודרת.

הוא עלה על ג'יפ הפיקוד, אסף כוח מצומצם, ודהר צפונה לכיוון שדרות ושער הנגב. באותם רגעים, כשהכאוס שלט, גופמן היה מהמפקדים הבכירים הבודדים בשטח שניסו לייצר תמונת מצב ולבלום את שטף המחבלים בגופם.

הקרב בצומת שער הנגב

סמוך לצומת שער הנגב, הכוח של גופמן נתקל בחוליית נוח'בה גדולה. התפתח קרב יריות קשה מטווחים קצרים. גופמן חתר למגע, הסתער, וניהל אש תחת תופת. במהלך חילופי האש הוא נפצע באורח קשה בברכו.

למרות הפציעה, הוא המשיך לפקד עד שפונה. הפציעה הזו הפכה לאחד הסמלים של הדרג הפיקודי הבכיר ב-7 באוקטובר: מפקדים בכירים שלא יושבים בפלזמות, אלא מסתערים ראשונים.

השיקום והחזרה למרכז העצבים

הליך השיקום של גופמן היה ארוך ומפרך. היו מי שחשבו שזהו סוף הקריירה הצבאית שלו, אך גופמן נלחם לחזור לשירות. בצעד שהפתיע רבים, בעיצומה של המלחמה, בחר בו ראש הממשלה נתניהו להחליף את האלוף אבי גיל בתפקיד המזכיר הצבאי לראש הממשלה.

המינוי הזה הציב את גופמן בצומת הכי רגיש של המלחמה. מהשטח הבוער של העוטף, הוא עבר ל"אקווריום" בלשכת ראש הממשלה. בחודשים האחרונים הוא היה האיש שלחש על אוזנו של נתניהו, תיווך בין הדרג המדיני לצבא, והיה שותף סוד מלא לכל המבצעים הרגישים – כולל אלו של המוסד.

מהשריון לצללים

גורמים במערכת הביטחון אומרים היום כי דווקא השילוב הזה – בין הלוחם שמסתער בשטח לבין האסטרטג שיושב בחדרים הסגורים ביותר בקריה ובירושלים – הוא שהכשיר את גופמן לתפקיד ראש המוסד.

כעת, האיש שהתחיל את המלחמה כשהוא מדמם בצומת שער הנגב, עתיד לסיים אותה (או את תוצאותיה ארוכות הטווח) כשהוא יושב בראש השולחן של הארגון החשאי ביותר במדינה.