בעוד הפרשנים בעולם עסוקים בניתוח הצהרות ה"שלום" והפסקת האש, התמונה בשטח מתחילה להתבהר – וזה נראה כמו אחד המהלכים האסטרטגיים המבריקים והנועזים ביותר שראינו בשנים האחרונות. בפרשנות הקודמת עמדתי על המילכוד המדיני-חוקי שאליו נכנס הנשיא טראמפ, אך ככל שנוקפות השעות, מתברר כי מה שנראה כנסיגה הוא למעשה "ריסט" (Reset) אגרסיבי למערכת כולה.

התחבולה המשפטית: לעקוף את גבעת הקפיטול

כדי להבין את המהלך, צריך להכיר את "חוק סמכויות המלחמה" האמריקאי. החוק מגביל את הנשיא ומאפשר לו לנהל מערכה צבאית במשך 60 יום בלבד ללא אישור מפורש מהקונגרס. טראמפ, שמכיר את המגבלות הללו היטב, לא התכוון להיגרר למלחמה התשה פוליטית מול המחוקקים בוושינגטון.

בהצהרה הפומבית על הפסקת הלחימה, טראמפ למעשה "עצר את השעון". ברגע שהלחימה הוכרזה ככזו שהסתיימה, הספירה של הקונגרס התאפסה.

ההיערכות הלוגיסטית: השקט שלפני הסערה

בעוד הדיפלומטים חותמים על ניירות, הברזלים הכבדים מדברים בשטח. הגעתה של נושאת המטוסים – השלישית בגודלה בצי האמריקאי – למזרח התיכון, אינה "ביקור נימוסין". היא מגיעה עמוסה לעייפה בציוד לוגיסטי, תחמושת מדויקת ויכולות תקיפה חסרות תקדים.

האסטרטגיה ברורה:

• איפוס השעון: סיום רשמי של המערכה הקודמת כדי למנוע התערבות של הקונגרס.
• מיצוב מחדש: שינוע כוחות וצבירת "חומושים" (תחמושת) בנקודות אסטרטגיות תחת מסווה של "סיום סכסוך".
• מכת פתע: יצירת לגיטימציה למהלך צבאי חדש, שיתחיל עם דף חלק ו-60 יום נוספים של חופש פעולה מוחלט.

שורה תחתונה

טראמפ לא עוצר את המלחמה – הוא מארגן אותה מחדש. זהו מהלך שח-מט קלאסי שנועד להציב את הכלים בעמדת נחיתות מוחלטת עבור האויב, בדיוק ברגע שבו הוא חושב שהסכנה חלפה.

כפי שכתבתי לכם תמיד: זו האסטרטגיה של טראמפ. הוא לא משחק לפי הכללים, הוא כותב אותם מחדש תוך כדי תנועה. המזרח התיכון עומד לפני שלב ב', והפעם – זה יהיה הרבה יותר עוצמתי.