התרחיש מוכר לכולנו: אנחנו מתיישבים במסעדה, המלצר מגיש לנו את התפריט, ואנחנו סורקים אותו במהירות. תוך דקה או שתיים, נופלת ההחלטה. אנחנו משוכנעים שבחרנו באופן חופשי לחלוטין, על סמך הטעם האישי שלנו והתקציב. אבל האמת היא שברוב המקרים – ההחלטה הזו התקבלה עבורנו עוד לפני שנכנסנו בדלת.
תחום "הנדסת התפריטים" (Menu Engineering) הוא מדע מדויק שמשלב כלכלה, עיצוב ופסיכולוגיה התנהגותית. המטרה שלו אחת: לכוון את הסועד למנות ה"כוכבות" – אלו שיש בהן את שולי הרווח הגבוהים ביותר למסעדה.
הטריקים הגדולים של התעשייה
בפעם הבאה שאתם יוצאים לאכול, נסו לזהות את המניפולציות הבאות:
שמתם לב שתמיד יש מנה אחת יקרה באופן מחריד בתפריט? למשל, פלטת פירות ים ב-450 ש"ח או סטייק וואגיו ב-600 ש"ח. המסעדה לא באמת מצפה שתזמינו אותה. המטרה שלה היא לגרום למנה של ה-140 ש"ח (זו שהם באמת רוצים שתקנו) להיראות פתאום "סבירה" וזולה בהשוואה. המוח שלנו מחפש יחסיות, והמנה היקרה משמשת כעוגן שמטה את כל הסקאלה כלפי מעלה.
במסעדות יוקרה רבות תראו ליד המנה רק את המספר "85", בלי הסימן "₪" או "ש"ח". מחקרים באוניברסיטת קורנל הוכיחו שכאשר מסירים את סימן המטבע, הסועדים מוציאים יותר כסף. הסיבה: הסימן ₪ מזכיר למוח את "כאב התשלום". המספר הערום נתפס כערך מופשט פחות מאיים.
כשאנחנו פותחים תפריט, העיניים שלנו הולכות אוטומטית למרכז, ואז לפינה הימנית העליונה (בעברית) או השמאלית העליונה (באנגלית). זהו "משולש הזהב". מסעדות מתוחכמות ימקמו שם בדיוק את המנות הרווחיות ביותר, לרוב עם תמונה מפתה או מסגרת מודגשת.
תיאור מנה כמו "מרק עוף" נתפס כמשעמם. אבל "מרק עוף של סבתא ננה בבישול איטי"? המכירות יקפצו ב-27%. שימוש במילים נוסטלגיות ("של בית"), גיאוגרפיות ("עגבניות מטוסקנה") או חושיות ("פריך", "קטיפתי")
תגובות (0)
הוסף תגובה
אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

